מספר על היד – אלה דור-און

מִסְפָּר עַל הַיָּד

זוּג נַעֲלַיִם מַתְאִים בְּמִסְפָּר

כָּל רְכוּשָׁם שֶׁל אַלְפֵי אֲסִירִים –
זוּג נַעֲלַיִם וּכְתֹנֶת פַּסִּים:
אֵלֶּה חֻלְּקוּ בְּזָדוֹן וּבְרִשְׁעוּת
בְּאֹפֶן מִקְרִי, בְּלִי כָּל הִתְחַשְּׁבוּת.

מִי שֶׁקִּבֵּל מִדָּה לֹא שֶׁלּוֹ
וְלֹא הִתְחַלֵּף – אֵין גְּבוּל לְסִבְלוֹ!

בְּנַעַל צָרָה, לוֹחֶצֶת, בְּלִי גֶּרֶב,
צָרִיךְ לְהַלֵּךְ מִשַּׁחַר עַד עֶרֶב.
גַּם בַּלַּיְלָה – לַמְרוֹת הַכְּאֵב הַמַּחְרִיד –
אָסוּר, וְלוּ לְדַקָּה, לְהוֹרִיד:
כַּף הָרֶגֶל כָּל-כָּךְ נְפוּחָה,
שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס מֵחָדָשׁ לְתוֹכָהּ...

הָאִטִּי הַכּוֹשֵׁל בְּדַרְכּוֹ, הַגּוֹנֵחַ,
הָיָה טֶרֶף קַל וְזָמִין לָרוֹצֵחַ.

נַעַל גְּדוֹלָה מֵעַל הַמִּדָּה
שׁוֹקַעַת בַּבֹּץ, מַפְרִיעָה בָּרִיצָה,
אֶפְשָׁר לְאַבֵּד אוֹתָהּ בְּקַלּוּת
וְדִינוֹ שֶׁל יָחֵף אֶחָד הוּא – לָמוּת!

כַּמָּה יִחַלְנוּ, כְּמוֹ לְאוֹצָר,
לְזוּג נַעֲלַיִם מַתְאִים בְּמִסְפָּר!

בְּדִיּוּק לְלֹא דֹּפִי...

הַכֹּל בְּדִיּוּק לְלֹא דֹּפִי,
מְתֻיָּק וְנִרְשָׁם בַּיּוֹמָן:
"שְׁנֶל! שְׁנֶל!"
הַפְּקֻדָּה מְהַדְהֶדֶת –
"אָסוּר לְבַזְבֵּז אֶת הַזְּמַן!"

הַכֹּל בְּצוּרָה מְסֻדֶּרֶת,
מְעוֹרֶרֶת אֵמוּן וְתִקְוָה.
הַתַּלְיָן מְזָרֵז וּמַרְגִּיעַ:
"שְׁנֶל! שְׁנֶל!
תְּקַבְּלוּ עֲבוֹדָה!"

הַכֹּל בְּצוּרָה מְסֻדֶּרֶת –
נַעֲלַיִם, בְּגָדִים, עֲדָיִים,
מְמַיְּנִים בְּשַׂקִּים לְמִשְׁלוֹחַ:
"שְׁנֶל! שְׁנֶל!
הִכָּנְסוּ לַתָּאִים!"

הַכֹּל בְּדִיּוּק לְלֹא דֹּפִי,
לְפִי הַתָּכְנִית, בְּדָם קַר.
מְמַלְּאִים פְּקֻדּוֹת מִגָּבוֹהַּ:
"שְׁנֶל! שְׁנֶל!"
וְאָדָם הוֹפֵךְ לְעָפָר...

יֶלֶד יְהוּדִי בַּגֶּטו

יֶלֶד יְהוּדִי בַּגֶּטוֹ
מֻקָּף אֵימָה, חוֹמוֹת,
צוֹעֵד לְבַד – בְּלִי אִמָּא –
יָדַיִם מוּרָמוֹת.

צוֹעֵד בַּקֹּר, בַּשֶּׁלֶג,
עַל פְּנֵי דְּרָכִים קְפוּאוֹת.
מְעִיל קָצָר. גַּרְבַּיִם.
בִּרְכַּיִם חֲשׂוּפוֹת.

עִם טְלַאי עַל דַּשׁ הַבֶּגֶד
צָהֹב – לְאוֹת קָלוֹן.
פָּנִים רַכּוֹת. סַף בֶּכִי.
מַבָּט מָלֵא יָגוֹן.

כֹּה שַׁבְרִירִי, פָּגִיעַ,
מוּל קַת רוֹבֶה שְׁלוּפָה –
כְּשֶׂה תָּמִים לַטֶּבַח
מוּבָל לְמִשְׂרָפָה.

המשך >>

זָהָב תְּמוּרַת מַיִם

הָרַכֶּבֶת עוֹצֶרֶת. אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא.
יְהוּדִים בַּקְּרוֹנוֹת. נִפְחָדִים עַד אֵימָה.
אִמָּהוֹת מְחַבְּקוֹת יְלָדִים מֻתָּשִׁים
וּמִנֶּגֶד עוֹמְדִים פּוֹלָנִים אֲדִישִׁים.

"רַחֵם, אֲדוֹנִי! הָבֵא לָנוּ מַיִם!
אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים בִּרְצִיפוּת כְּבָר יוֹמַיִם.
הַבֵּט – יְלָדִים... תִּינוֹקוֹת בְּנֵי-יוֹמָם...
מַיִם לִשְׁתּוֹת... קַח זָהָב תְּמוּרָתָם!"

לָקַח הַזָּהָב וּפָנָה לְאָחוֹר.
אַחַר-כָּךְ נֶעֱלַם. הֲיִבְרַח? הֲיַחְזֹר?
הַזְּמַן מִתְקַצֵּר וּבַלֵּב הַתְּפִלָּה.
הָרַכֶּבֶת כָּל רֶגַע לָזוּז עֲלוּלָה.

הִנֵּה הוּא מַגִּיעַ! אֵרַע לָהֶם נֵס!
בְּיָדָיו קַעֲרִית, בָּהּ שֶׁלֶג נָמֵס!
וּמִבַּעַד לָאֶשְׁנָב, כְּמוֹ לְמָן מִשָּׁמַיִם,
יָדַיִם רָזוֹת מוּשָׁטוֹת אֶל הַמַּיִם.

אַתֶּם...

אַתֶּם מְהַלְּכִים בְּקִרְבֵּנוּ
אַחֲרוֹנֵי נִצּוֹלֵי הַשׁוֹאָה -
חֲרוּשֵׁי קְמָטִים, עֲטוּרֵי שֵׂיבָה,
נוֹשְׂאִים אֶת מַשַּׂא הַזִּכְרוֹנוֹת
כְּבָר לְמָעְלָה מִשִׁישִׁים שָׁנָה.
נוֹשְׂאִים אוֹתוֹ בִּגְּבוּרָה,
בִּשְׁאֵרִית הָכּוֹחוֹת,
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אוֹת וּמוֹפֵת לַדּוֹרוֹת.

אַתֶּם מְהַלְּכִים בְּקִרְבֵּנוּ
אַחֲרוֹנֵי נִצּוֹלֵי הַשּׁוֹאָה -
גּוּפְכֶם שָׁבְרִירִי,
נִשְׁמָתְכֶם דְּאֵבָה,
וּלְבַבְכֶם אֵיתָן וּמְלֵא גַּאֲוָה
- לא מוּבֶנֶת לְדוֹר הַתְּקוּמָה -
לִחְיוֹת וְלִהְיוֹת אֶזְרְחֵי הַמְּדִינָה.
וְלִבְּכֶם מָלֵא אַהֲבָה וְגַעֲגוּעִים
לַיְּלָדִים וְלַנְּכָדִים
- אַהֲבָה לא מוּבֶנֶת לְדוֹר הַצַּבָּרִים -
אַהֲבָה חוֹנֶקֶת, שֶׁל בִּטּוּל עַצְמִי,
כְּפִי שֶׁיָּכוֹל לֶאֱהֹב
רַק אָדָם עֲרִירִי...

המשך >>

בְִּלִי מְעִיל בַּחֹרֶף

לזכרו של דודי,
אהרון-ליימה מרגוליס,
שנספה בשואה.

בַּחֹרֶף, בַּגֵּיטוֹ, בְּחֶדֶר צוֹנֵן,
שְׁנֵי אֲנָשִׁים: אִמָּא וּבֵן.
"אֶגַּש לַכִּכָּר – אוֹמֵר הַבָּחוּר –
אֶפְשָׁר וְאַשִּׂיג עֵצִים לַתַּנּוּר".

"קַח מְעִיל. קַר בַּחוּץ!" – הָאֵם מַפְצִירָה –
רַק הוּא לָהּ נוֹתַר מִבֵּין עֲשָׂרָה.
נוּשֵׁק עַל לֶחְיָהּ. מְהַסֵּס רֶַגַע קָט.
"אַל תִּדְאֲגִי... אֶחֱזוֹר עוֹד מְעַט!"

קוֹל יֶרִי נִשְׁמַע – וּבְכִי מְיֻתָּם:
תּוֹפְסִים יְהוּדִים מְהַלְּכִים לְתֻמָּם,
סוֹגְרִים רְחוֹבוֹת, פּוֹשְׁטִים עֹל בָּתִּים,
מַכִּים, מְגַדְּפִים, דוֹחֲפִים, בּוֹעֲטִים...

לֹא חָזַר. נֶעֱלַם. לְאָן? – לֹא נוֹדַע.
אָמֱרוּ , שֶׁנִּשְׁלַח לְמַחֲנֵה עֲבוֹדָה.

בַּחוּץ הַסּוּפָה וּכּפוֹר מַקְפִּיא-דָּם
וּבַחֶדֶר הָאֵם מִתְפַּלֶּלֶת דּוּמָם:
"בְּלִי מְעִיל...בְּלִי כְּפָפוֹת...בְּלִי צָעִיף לַצַּוָאר...
רַק אַל תִּתְקָרֵר, יַלְדִּי הַיָּקָר..."

לְזֵכֶר אָב עֲטוּף טַלִּית

לסבי, אלטר מרגוליס,
שנספה בגיטו גרודנו

בְּיוֹם כִּפּוּר, מִדֵּי שָׁנֵָה,
– מאִָז סִיּוּם הַמִּלְחָמָה –
הַבָּת אֶסְתֶּרְ'קָה מַדְלִיקָה
נֵר זִכָּרוֹן, נֵר נְשָׁמָה...

הִיא מַדְלִיקֵָה נֵר נְשָׁמָה –
שׁוֹמַעַת אֶת קְרִיאַת הַ"שְּׁמַע"
שֶׁל יְהוּדִים מִתְפַּלְּלִים
בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים
בְּגֵיטוֹ גְרוֹדְנוֹ בְּפּוֹלִין,
הַרְחֵק מִכָּאן אַלְפֵי מִילִין.

נוֹשְׂאִים תְּפִלָּה, מִתְחַנְּנִים,
בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים –
לְהַאֲמִין רוֹצִים עֲדַיִן:
יֵשׁ רַחֲמִים בְּנֶפֶשׁ קַיִן!

בּיוֹם כִּפּוּר, מִדֵּי שָׁנָה,
– מֵאָז סִיּוּם הַמִּלְחָמָה –
דוֹלֵק הַנֵּר בָּאַפְלוּלִית
לְזֵכֶר אָב עֲטוּף טַלִּית,
אֲשֶׁר נִרְצַח בִּדְמִי-יָמָיו,
כְּשֶׁהִתְפֵַּלֵּל לֵאלֹהָיו...

שְׁבוּעַת אֱמוּנִים

הֵן פּוֹסְעוֹת בְּחָפְזָה
בְּיוֹם סַגְרִירִי,
מַבִּיטוֹת לַצְדָדִים
בְּמַַבָּט חַשְׁׁדָּנִי.

הָאַחַת – נַעֲרָה
בַּת כְּפָר פּוֹלָנִי,
הַשְּׁנִיָּה – חֲבֵרְתָהּ
בַּת לְעַם יְהוּדִי.

מַכִּירוֹת מִיָּלְדוּת,
מֵאוֹתהּ הַשְּׁכוּנָה.
דַּרְכֵיהֶן הִצְטַלְּבוּ
עֵת פָּרְצָה מִלְחָמָה.

יָצְאוּ לַכְּפָרִים
הַסְּמוּכִים,ָ לְבַדָּן,
לִקְנוֹת קְצת מָזוֹן
שֶׁאָזַל מִבֵּיתָן.

המשך >>

הָעִקָּר שֶׁתִּחְיֶה

עֲיָרָה פּוֹלָנִית. בַּבּוּנְקֶר-בַּבַּוֹר,
חֲמִישָּׁה יְהוּדִים זָכוֹ בְּמִסְתּוֹר.
מְחַכּיִם לַמָּזוֹן, שֶׁאָמוּר לְהָבִיא
בַּחֲצוֹת, כְּמֻסְכָּם, אִכָּר פּוֹלָנִי.

זֶה יוֹמַיִם לֹא בָּא...
אִם אֵרַע לוֹ דְּבַר-מָה
יָמוּתוּ כֻּלָּם מֵרָעָב וְצָמָא.

הֵם מְחַכִּים שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת,
הָאֵם מְחַבֶּקֶת אֶת בְּנָהּ הַפָּעוֹט.
יֶלֶד יָפֶה, כִּמְעַט בֶּן שְׁנָתַיִם,
לִשְׁתּוֹת מְבַקֵּשׁ –
אֲבָל אֵין טִפַּת מַיִם...

הַיֶֶּלֶד נִרְדַּם. בְּתֹם לֵיל-עֲלָטָה
בֵּין יֵאוּשׁ לְתִקְוָה גָּמְלָה הַחְלָטָה –
כָּאן בַּבּוֹנְקֶר הַמָּוֶת בָּטוּחַ
וּמִמּוּל הַשָּׂדֶה הַפָּתוּח...

המשך >>

אַתְּ תִּחְיִי!

פולין – ינואר 1943
בדרך מגרודנו לאושויץ

א .

אֵם וּבַת חֲבוּקוֹת...
הָרַכֶּבֶת דּוֹהֶרֶת...
חֹם גוּפָהּ שֶׁל הָאֵם
כֹּה מוּכָּר, כּה נָעִים.

"אַתְּ תִּחְיִי, יַלְדַּתִי!
– אִמָּא אוֹמֶרֶת –
אַתְּ תִּחְיִי וְתֵלְדִי יְלָדִים!
עִם אֲחוֹתֵךְ בְּאֶרֶץ הַקֹדֶשׁ,
עוֹד תִּפָּגְּשִׁי בְּאֶחַד הַיָּמִים!"

אֵם וּבַת חֲבוּקוֹת...
הָרַכֶּבֶת דּוֹהֶרֶת...
אֶל יַעַד סוֹפִי,
בִּלְתִי מְזֹהֶה...
וּבַלֵּב הַדָּווּי
הַתִּקְוְָה מְפַעֶמֶת –
לָצֵאת מִן הַתּוֹפֶת הַזֶּה לַחָפְשִׁי.

המשך >>

דוֹקְטוֹר מֶנְגֶלֶה

הַסֶּלֶקְצְיָה הֵחֵלָּה. שֶׁקֶט. דְּמָמָה.
בִּקּוּר הָרוֹפֵא וּבְנֵי פָּמַלְיָה!

עוֹבֵר לְאִטּוֹ מִמִּטָּה לְמִטָּה –
מַבָּט מִקְצוֹעִי , מְדַבֵּר בְּשַׁלְוָה.
רַק יַד יְמִינוֹ, בִּתְנוּעָה אֲדִישָׁה,
מַסְגִּירָה מִי יוּמַת בְּתֹם הַבְּדִיקָה...

הַבִּקּוּר מִסְתַּיֵּם. נִתֶנֶת פְּקֻדָּה.
הַחוֹלִים מְפֻנִּים בְּגַסּוּת, בְחָפְזָה.

נַעֲרָה צְעִירָה, רְתֻקָה לַמִּטָּה,
מְסָרֶבֶת לָצֵאת, מִתְחַנֶּנֶת, בּוֹכָה.
וְקַת שֶׁל רוֹבֶה, בְּמַכָּה אַדִּירָה,
מְפַצַּחַת רֹאשָׁהּ, מַשְׁתִּיקָה אֶת בִּכְיָהּ.

המשך >>

פְּגִישָׁה

פְּגִישָׁה מִקְרִית בְּמַחֲנֶה:
אָסִיר מַבִּיט בְּנַעֲרָה מֻכֶּרֶת –
הַנַּעַר שֶׁמָּשָׁךְ לָהּ בַּצַּמּוֹת,
הַזִּכָּרוֹן מֵהֲוָיָה אַחֶרֶת.

מִטְפַּחַת מְשֻׁבֶּצֶת מַסְתִּירָה
רֹאשׁ מְגֻלַּח בְּיָד לֹא מְיֻמֶּנֶת,
כִּשְׁאַר הָאַסִּירוֹת הִיא לְבוּשָׁה
שִׂמְלַת פִּשְׁתָּן בְּלוּיָה וּמְיֻשֶּׁנֶת.

הָרוּח מְעִיפָה אֶת כְּסוּת רֹאשָׁהּ –
הִיא מַשְׁפִּילָה מַבָּט סְמוּקָה, רוֹפֶסֶת.
גּוּפָהּ צָנוּם, מֻתָּשׁ, חָבוּל –
הַנְּשָׁמָה עֲדַיִן לֹא מוּבֶסֶת!

בְּרִיחָה

מוקדש לרודולף ורבה
ולאלפרד וצלר

שְׁנֵי אֲסִירִים בָּרְחוּ
לֹֹא יֵאָמֵן כִּי יִשָּׁמַע –
מִן הַשָּׁמוּר בְּמַחֲנוֹת הַהַשְׁמָדָה...

הָאַזְעָקָה רוֹעֶמֶת:
לָצֵאת! כֻּלַּם לָצֵאת!
לִיצֹר חֲמִשִּׁיּוֹת בְּטוּר יָשָׁר!
מַהֵר!
כָּאן הַכְּלָבִים מְאֻמָּנִים
לִקְרֹעִ לִגְזָרִים
כָּל הַיּוֹצֵא מִן הַשּׁוֹרָה,
כָּל מְאַחֵר...

סוֹפְרִים פֹּה בְּנֵי-אָדָם
כִּסְפֹר הַבְּהֵמוֹת,
וְאַחַר-כָּךְ
בְּגִדּוּפִים וּבְמַכּוֹת –
פּוֹקְדִים עַל הַבִּרְכַּיִם
בְּלִי נִיעַ לַעֲמֹד...

המשך >>

נַעֲרָה אַלֱמוֹנִית

מַחֲנֶה הַשְׁמָדָה.
עַל מִטַּת בֵּית-חוֹלִים
שׁוכֶבֶת אֶסְתֶּרְ'קָה
יָמִים אֲרֻכִּים.

קוֹדַחַת מֵחֹם,
בִּטְנָהּ נְפוּחָה,
מִתְיַסֶּרֶת, תְּשׁוּשָׁה
מֵרָעָב וְצָמָא.

מְקִיצָה מִתְּנוּמָה
כְּמוֹ מִתּוֹךְ עֲרָפֶל –
לְצִדָּהּ נַעֲרָה
בְּחֶדֶר אָפֵל.

פָּנֶיהָ זָרִים,
רֹאָֹשהּ מְגֻלָּח,
אֲבָל מַבָּטָהּ
מַרְגִיעַ וָרָךְ.

המשך >>

שֶׁיִּהְיֶה בְּמַזָּל...

חורף 1945

שִׁחֱרוּר! סִיּוּם הַמִּלְחָמָה!
בְּדִידוּת, יַתְמוּת, מוֹשְׁכִים אוֹתָהּ
לָשׁוּב לְעִיר הוּלַדְתָּהּ, לִגְרוֹדְנוֹ,
שָׁם – הִיא מְקַוָה –
אִם יִתְמַזֵּל לָהּ מַזָּלָהּ,
תִּמְצָא אֵי-מִי מִמִּשְׁפַּחְתָּהּ...

הַכֹּל הָרוּס. הָעִיר זָרָה.
אִישׁ לֹא יוֹדֵעַ. לֹא שָׁמַע.

הִיא מַמְשִׁיכָה בְּחִפּוּשִׂים.
דּוֹפֶקֶת עַל דַּלְתּוֹת בָּתִים.
"מַרְגוֹלִיס? כֵּן, יֶשְׁנָה כָּזֹאת.
בִּכְפָר סָמוּךְ... רָחֵל... אָחוֹת".

דְּמָעוֹת שֶׁל אֹשֶׁר לֹא יָקְפִּיא
אֲפִילוּ כְּפוֹר-שָׂדוֹת חֹרְפִּי!
אֶל אֲחוֹתָהּ בַּמֶרְחַקִּים,
יוֹצֵאת בָּרֶגַל, בַּשְׁלָגִים...

"אוֹיְסָה!" – נִשְׁמַע קוֹל עֶגְלוֹן פּוֹלָנִי –
"הוֹלֶכֶת לַכְּפָר? מַחֲשִׁיךְ. תַּעֲלִי!"

המשך >>

סַבְתָּא אֶסְתֶּרְ'קָה מַדְלִיקָה מַשּׂוּאָה

מאי 1987

סַבְתָּא אֶסְתֶּרְ'קָה מַדְלִיקָה מַשּׂוּאָה.
בְּשֵׁם הַמַחְתֶּרֶת שֶׁל אוֹשְׁוִיץ –
הַנּוֹרָא בְּמַחֲנוֹת הַהָשְׁמָדָה.

סַבְתָּא אֶסְתֶּרְ'קָה מַדְלִיקָה מַשּׂוּאָה.
קְטַנָּה, שַׁבְרִירִית, כְּבָר לֹא צְעִירָה,
עוֹמֶדֶת זְקוּפָה, מַבִּיטָה נִכְחָהּ:

וּתְפִילַּת הַחַזָּן וְשִׁירַת הַיְּלָדִים
מַזְכִּירִים לָהּ קוֹלוֹת מִיָּמִים אֲחֵרִים –
קוֹלוֹת זוֹעֲקִים, קוֹלֹות דּוֹמְמִים,
קוֹלוֹת שֶׁל הוֹרִים, שֶׁל אַחִים וְרֵעִים...

וּצְלִילֵי הַתִּזְמֹרֶת שֶׁל צְבָא-הֲגַנָּה
מִתֱחַלְּפִים בִּצְלִילִים שֶׁל מִצְעַד-הַשְׁמָדָה...

המשך >>

תַּצְלוּם מִשְׁפַּחְתִּי

פַּעַם שָׁאַלְתִּי אֶת סַבְתָּא
מִתּוֹך סַקְרָנוּת וְקֻרְטוֹב טְרוּנְיָה:
"לָמָּה אַתְּ כָּל הַזְּמָן מִצְטַלֶּמֶת –
לְבַד אוֹ עִם בְּנֵי מִשְׁפָּחָה?"

וֱסַבְתָּא בְּשֶׁקֶט סִפְּרָה:
בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְנִיָּה,
אַחֲרֵי הַפְצָצָה נוֹרָאָה,
נֶאֱלָצְנוּ לִנְטֹשׁ אֶת הַבַּיִת,
לְהַתְחִיל בְּחַיֵּי נְדִידָה...
אִבַּדְנוּ אֶת כָּל רְכוּשֵׁנוּ –
עָמָל שֶׁל שָׁנִים, יְרוּשָׁה.
אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאָהַבְנוּ –
מִכְתָּבִים, אַלְבּוּמֵי מִשְׁפָּחָה...

הַתְמוּנוֹת מַנְצִיחוֹת
רְגָעִים נִשְׁכָּחִים –
מַזְכֶּרֶת תָּמִיד
לִזְרִימַת הַחַיִּים !

מִכָּל מִשְׁפַּחְתִּי הַגְדוֹלָה
נוֹתְרָה בְּיָדִי –
רַק תְּמוּנָה בּוֹדְדָה.

בְּיוֹם הַשׁוֹאָה וְהָגְּבוּרָה

בְּיוֹם הַשּׁוֹאָה וְהַגְּבוּרָה
אִמָּא הִדְלִיקָה נֵר נְשָׁמָה.
יְלָדִים – הִיא אָמְרָה –
אֶת הַנֵּר הֹזֶּה
אֲנִי מַדְלִיקָה
לְזֵכֶר סָבָתִי וְסָבִי,
דּוֹדַי וְדוֹדוֹתַי,
בְּנֵי דּוֹדִים וּקְרוֹבִים רְחוֹקִים,
שֶׁנִסְפּוּ בַּגּוֹלָה בִּידֵי גֶּרְמָנִים.
לְזֵכֶר שִׁשָּׁה מִיְלְיוֹן יְהוּדִים,
שֶׁאוֹתָם אֲנַחְנוּ לֹא מַכִּיִרים.
יְהוּדִים טוֹבִים וְיָפִים,
שֶׁבְמוֹתָם צִווּ לַנוּ אֶת הַחַיִּים.

הָיִיתִי עָצוּב
וְהִזַּלְתִּי דִּמְעָה.
פָּחַדְתִּי,
שֶׁפִּתְאֹם יָבוֹא גּרְמָנִי
וְיַהָרֹג אֶת כָּל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי.
וְאִמָּא הִרְגִּיעָה בְּאָמְרָהּ:
עַכְשָׁו יֵשׁ לָנוּ מְדִינָה וְצָבָא.
עָכְשָו לֹא יְאֻנֶּה לַנוּ כָּל רָע.

המשך >>

סַבְתָּא אֶסְתֶרְ'קָה עוֹטָה מַסֵּכָה

ינואר 1991

הָעֶרֶב יוֹרֵד, צְפִירַת אַזְעָקָה !
כֻּלָּם, כְּאֶחָד, חוֹבְשִׁים מַסֵּכָה –
דּוֹר רֹאשוֹן, דּוֹר שֵׁנִי, דּוֹר שְׁלִיׁשִׁי לַשּׁוֹאָה...

מַסֵּכַת הָאָבּ"כ מַסְתִּירָה בִּקְפִדָה
פָּנִים מֻכָּרִים, חֲרוּשֵׁי דְּאָגָה.
"סַבְתָּא – עוֹלָה בְּלִבִּי מַחֲשָׁבָה –
מֹה חוֹלֵף בְּרֹאשֵׁךְ עֲטוּר הַשֵּׂיבָה ?
הֲנִזְכַּרְתְּ מֵחָדָשׁ בְּאֵימֵי מִלְחָמָה,
בְּגַז הַצִּקְלוֹן בּוֹ אִמֵּךְ נִסְפְּתָה ?"

וְסַבְתָּא עוֹנָה, מְהֻרְהֶרֶת קִמְעָה,
כְּאִלּוּ נִחֲשָׁה מֶה הָיְתָה הַשְּׁאֵלָה:
"עַכְשָׁו יֵשׁ מוֹלֶדֶת וְיֵשׁ הֲגַנָּה !"

סַבְתָּא אֶסְתֶרְ'קָה עוֹטָה מַסֵּכָה –
מֵרָחוֹק נִשְׁמָעִים הֵדֵי הַפְצָצָה –
יָדָהּ הָאַחַת מַרְגִּיעָה אֶת אִמִּי,
יָדָהּ הַשְּׁנִיָּה – מְלַטֶּפֶת אוֹתִי.
בְּחֶדֶר אָטוּם מְשֻׁלָּשׁ שֶׁל אַחֲוָה –
דּוֹר רֹאשוֹן, דּוֹר שֵׁנִי, דוֹר שְׁלִישִׁי לַשּׁוֹאָה.

חלום
של ניצולת שואה, כעבור 42 שנה

הלילה חלמתי על אמא.
... בחלומי אני רואה את אמא משוחחת עם אשה צעירה. פניה של האשה מוכרים לי. אמי עומדת על יד ספסל. לבי פועם בחוזקה. אני ממהרת לקראתה. היא עומדת מולי – תמירה ויפה.
אני רוצה לקחת אותה אלי הביתה... מחשבות מטרידות מתרוצצות במוחי:
"כיצד יתכן, שהיא עומדת כאן, מולי? הרי היא נספתה בתאי הגזים באושוויץ, ואפרה מפוזר אי-שם על אדמת פולין הארורה..."
בשקט, בשלווה היא אוחזת בידי. אנחנו פוסעות לעבר האוטובוס. היא משלמת עבורי, ובראשי שוב מתרוצצות מחשבות-תהיות: "הרי אין לה כסף..."
אני רוצה להגיד לה, שאני אשלם עבור הכרטיסים, אבל היא מחייכת אלי – חיוך נבון, שובה-לב – ואומרת:
"את מכירה את האשה , שדברתי איתה? בקשתי ממנה שתכיר לי מישהו, מפני שקשה לחיות לבד בעולם..."
"אמא!" – אני צועקת, אבל היא אינה שומעת ...
אני רוצה להגיד לה: "אמא, אמא'לה היקרה! אני אקח אותך אלי! "
באותו רגע ממש פורצת מסביב אש אדירה ואמי האהובה עולה בלהבות...

אני מתעוררת אחוזת אימה ופחד.

אסתר שקורמן-מרגוליס,

10 ביוני, 1985

פגישה עם אַלְפְרֶד וֶצְלֶר

בשנת 1972 הוזמנתי לוינה, אוסטריה, על מנת להעיד נגד שני פושעי מלחמה נאציים, ווּנְץ' וגְרָף. בבית המשפט פגשתי מכרים ותיקים, אסירי אושוויץ-בירקנאו לשעבר. מפיהם נודע לי, שאַלְפְרֶד וֶצְלֶר גר בעיר בּרַטִיסְלַבָה, בצ'כוסלובקיה. אַלְפְרֶד וֶצְלֶר ורוּדוֹלְף וֶרְבָּה, שניהם ילידי צ'כוסלובקיה, היו האסירים היחידים, אשר הצליחו בשנת 1944 להמלט ממחנה ריכוז בירקנאו מבלי להתפס. הם הגיעו להונגריה ומסרו לבעלות הברית עדות על הנעשה במחנה ההשמדה. החלטתי לנסוע לצ'כוסלובקיה כדי להפגש עם פְרֶדוֹ (זה היה הכינוי של אַלְפְרֶד במחנה). הופעתי בביתו ללא הודעה מוקדמת, לאחר שלא התראינו 28 שנים. התחבקנו ובכינו כמו ילדים... פְרֶדוֹ נשאר אותו אדם צנוע וטוב לב, כפי שהכרתיו במחנה, אבל מצבו הנפשי והכלכלי היה בכי רע. הוא נרדף על ידי השלטונות הצ'כיים בגלל תמיכתו בנשיא דוּבְֹצֶ'ק הליברלי. באותה תקופה גם היה מחוסר עבודה. התארחתי בביתו של פְרֶדוֹ יומיים. כל הזמן היינו ביחד – מעלים זיכרונות מן העבר, דנים במצבנו בהווה. הבטחתי לפְרֶדוֹ, שבשובי ארצה אשלח לו ויזה לישראל. לצערי, הדבר לא התאפשר. שלטונות צ'כוסלובקיה דאז לא התירו ליהודים לצאת מתחומי המדינה.

* * *

המשך >>