כְּרוּבִית קְטַנָּה וַחֲבִיבָה
פָּגְשָׁה בַּשְּׁבִיל עַגְבָנִיָּה.
שָׁלוֹם! - בְּרֵכָה בְּקוֹל רִנָה –
מָחָר אֶהֱיֶה כְּבָר בַּת שָׁנָה.

איזו פְּגִישָׁה בִּלְתִּי צְפוּיָה!
סָפְקָה כַּפַּיִם עַגְבָנִיָּה –
מֵהִתְרַגְּשׁוּת כֻּלִּי רוֹעֶדֶת:
מָחָר גַם לִי יֵשׁ יוֹם הולֶדֶת!

שָׂמְחוּ שְׁתֵיהֶן: כַּמָה נִפְלָא!
נַחְגֹג בְּיַחַד! טָרָה-לָה-לָה!
נֵשֵׁב וּרְשִׁימָה נָכִין,
אֶת מִי לַמְסִבָּה נַזְמִין.

נַזְמִין מְלָפְפוֹן מָתוֹק,
צְנוֹנִית וְגַם פִּלְפֵּל יָרֹק:
נַזְמִין תַּפּוּחַ אֲדָמָה,
קִשּׁוּא וְגַמְבָּה אֲדֻמָּה,
וְאֶת הַכְּרוּב הַמְּסֻלְסָל –
אַךְ לֹא נַזְמִין אֶת הַבָּצָל!
כְּרוּבִית – הִצִּיעָה עַגְבָנִיָּה –
הַבִּיטִי נָא בָּרְשִׁימָה:
עַד כֹּה הִזְמַנּוּ יְרָקוֹת,
אוּלַי נַזְמִין גַּם קְצָת פָּרוֹת?

המשך >>

טוֹב וְיָפֶה – עָנְתָה כְּרוּבִית –
נַזְמִין תַּפּוּז וְאֶשְׁכּוֹלִית,
שֶׁזִּיף, מִשְׁמֵשׁ וְגַם מֶלוֹן –
אַךְ לֹא נַזְמִין אֶת הַלִּימוֹן!

הֵידָד! – קָרְאָה כְּרוּבִית קְטַנָּה –
הָרְשִׁימָה כְּבָר מוּכָנָה.
עַכְשָׁו צָרִיךְ בְּלִי הַמְתָנוֹת
לִשְׁלֹחַ אֶת הַהַזְמָנוֹת.

חֲבָל! – רָטְנָה עַגְבָנִיָּה –
שֶׁרַק מָחָר הַמְּסִבָּה.
נוֹתְרוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁעוֹת
בְּאֶפֶס-מַעַשׂ לְחַכּוֹת.

מַה לָךְ רוֹטֶנֶת כִּפְתַיָּה?
נָזְפָה כְּרוּבִית בְּעַגְבָנִיָּה –
הֵן עוֹד רַבָּה הַמְּלָאכָה!
מִי יַעֲרֹךְ הַשֻּׁלְחָנוֹת?
וּמִי יֹאפֶה אֶת הָעוּגוֹת?
וְעוֹד צָרִיךְ לְהִתְיַפּוֹת
וּלְגַהֵץ אֶת הַמַּפּוֹת?
כְּרוּבִית קְטַנָּה וְעַגְבָנִיָּה
נִגְּשׁוּ מִיָּד לָעֲשִׂיָּה:
אָפוּ, נִקּוּ, קִשְּׁטוּ, תָּפְרוּ,
וּבוֹ בַּיּוֹם הַכֹּל גָּמְרוּ.

<< חזור . המשך >>

 
הָעֶרֶב רָד. "לֵיל מְנוּחָה!"
בֵּרְכוּ הַשְּׁתַּיִם בְּשִׂמְחָה,
וְנִרְדְּמוּ בִּשְׂדֵה כֻּתְנָה
לְאוֹר כּוֹכָב וּלְבָנָה.

הֵן יְשֵׁנוֹת. וּבֵנְתַיִם –
נִשְׁמַע עַל מַה חוֹלְמוֹת הַשְּׁתַיִם.

שָׁאוֹן, שִׂמְחָה וְצָהֳלָה,
הַכֹּל הָפַךְ לְהִלּוּלָה:
פֵּרוֹת וִירָקוֹת רוֹקְדִים
לִצְלִיל תִּזְמֹרֶת קִפּוֹדִים.

יְדִידוֹתֵינוּ הַנָּאוֹת
פּוֹסְעוֹת בְּחֵן לְקוֹל תְּשׁוּאוֹת.
לוֹחֲצוֹת יָדַיִם וּמוֹדוֹת
עַל אִחוּלִים וּמַתָּנוֹת.
וּבַפַּרְדֵּס, בֵּין הַגְּבָעוֹת,
לִימוֹן קָטָן מַזִּיל דְּמָעוֹת.
הוּא לֹא הֻזְמַן לַחֲגִיגָה
וְכַמּוּבָן – כְּבוֹדוֹ נִפְגָע!
בְּגַן יָרַק, בַּחֲשֵׁכָה,
בָּצָל מַשְׁמִיעַ אֲנָחָה.
הוּא לֹא נִכְלַל בָּרְשִׁימָה
וְאֵין לוֹ, אֵין לוֹ נֶחָמָה!

<< חזור . המשך >>

כְּבָר בֹּקֶר. שֶׁמֶשׁ בַּשָּׁמַיִם.
הֵקִיצוּ מִשְּׁנָתָן הַשְּׁתַיִם.
שָׁטְפוּ פְּנֵיהֶן בְּמֵי הַטַל
וְהִתְיַשְּׁבוּ בְּתוֹךְ עַרְסַל.

יָשְׁבוּ וְחֶרֶשׁ שׂוֹחֲחוּ
עַל הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלְמוּ.
כְּרוּבִית – אָמְרָה עַגְבָנִיָּה –
מִי יְטַכֵּס לָנוּ עֵצָה?

כֵּיצַד נוּכַל בְּלֵב שָׁלֵם
לִשְׂמֹחַ וּלְהִתְעַלֵּם
מֵהַדְּמָעוֹת וְהָעֶלְבּוֹן
שֶׁל הַבָּצָל וְהַלִּימוֹן?
אוֹתָהּ שָׁעָה חַרְגּוֹל קָטָן
קִפֵּץ - דִּלֵּג בְּקִרְבָתָן.
הוּא הֶאֱזִין לַנֶּאֱמָר,
חָשׁוֹב - חָשַׁב וְכֹה אָמַר:

כְּרוּבִית קְטַנָּה וְעַגְבָנִיָּה!
הִנֵּה אָעוּץ לָכֶן עֵצָה:
שִׁלְחוּ פַּרְפַּר זָרִיז וָקָל
עִם הַזְמָנָה אֶל הַבָּצָל
וְאָנֹכִי – אִם לָרָצוֹן –
אַזְמִין אִישִׁית אֶת הַלִּימוֹן.

<< חזור . המשך >>

רָאֹה תִּרְאוּ בַּמְּסִבָּה ,
שֶׁהַשִּׂמְחָה תִּהְיֶה רַבָּה.
הַכֹּל אֵרַע רַק בַּחֲלוֹם...
אַל תִּתְעַצְּבוּ, הֱיוּ שָׁלוֹם!

שָׁאוֹן, שִׂמְחָה וְצָהֳלָה,
הַכֹּל הָפַךְ לְהִלּוּלָה:
בָּצָל וְעַגְבָנִיָּה רוֹקְדִים
לִצְלִיל תִּזְמֹרֶת קִפּוֹדִים!
לִימוֹן שׁוֹפֵעַ חִיּוּכִים,
מַשִּׁיק כּוֹסִית עִם הָאוֹרְחִים,
וּמְסַפֵּר לָהֶם בִּצְחוֹק,
שֶׁטָּעֲמוּ חָמוּץ-מָתוֹק.

הַתַּרְנְגוֹל קוֹרֵא חֲצוֹת.
שָׁלוֹם פֵּרוֹת וִירָקוֹת!
הָלְכוּ לַיִּשּׁוּן גַם הַבָּנוֹת –
קְצָת עֲיֵפוֹת, אַךְ מְרֻצּוֹת.

<< חזור

בְּאֶחָד מִיְּמֵי הַתַמוּז הַחַמִים,
בַּחֲנוּת נַעֲלַיִם הוֹמָה יְלָדִים,
שְׁנֵי סַנְדָּלִים שְׁלוּבֵי-רְצוּעָה
חִכּוּ לַקוֹנִים בַּנְּשִׁימָה עֲצוּרָה.

תּוֹרִים אֲרֻכִּים שֶׁל בָּנוֹת וּבָנִים,
מָדְדוּ סַנְדָּלִים בְּכָל הַגְּוָנִים:
כְּחֻלִּים, אֲדֻמִּים\ לְבָנִים וְחוּמִים –
אַךְ אִישׁ לֹא בִּקֵשׁ סַנְדָּלִים אֲפוֹרִים.

רָגְזוּ סַנְדָּלִים: עַד מָתַי נְחַכֶּה?
אוּלַי נִשְׁכַּחְנוּ כָּאן בְּמִקְרֶה?
נֵצֵא אֶל הָרְחוֹב, נְשׁוֹטֵט בַּדְּרָכִים,
נִמְצָא שָׁם וַדַאי זוּג רַגְלַיִם מַתְאִים.

הַחוּצָה חָמְקוּ. הַיּוֹם כֹּה נִפְלָא!
הַכֹּל מְאַחֲלִים לָהֶם: דֶּרֶךְ צְלֵחָה!

לֹא הִרְחִיקוּ נְדוֹד, לְמַרְבֵּה הַשִּׂמְחָה,
פָּגְשׁוּ עַל הַשְּׁבִיל תַּרְנְגֹלֶת צֶחָה.

שִׂמְלָה לְבָנָה מִנוֹצוֹת לְבוּשָׁהּ
וְכוֹבַע כַּרְבֹּלֶת אָדֹם לְרֹאשָׁהּ.
סְבִיבָהּ מְצַיְּצִים אֶפְרוֹחִים בְּנֵי-יוֹמָם,
לְלַקֵט גַּרְגְּרִים מְלַמֶּדֶת אוֹתָם.

המשך >>

תָּמְהוּ סַנְדָּלִים לְמַרְאֵה הַכְּבֻדָה,
אֶל אִמָּא-דּוֹגֶרֶת פָּנוּ בְּחִידָה:
כֵּיצָד בִּבְגָדִים כָּל כָּךְ הֲדוּרִים
יָצָאת לְטַיֵּל לְלֹא סַנְדָּלִים?

אֵינֶנִּי צְרִיכָה נַעֲלַיִם –
עָנְתָה הַדּוֹגֶרֶת לַשּׁנַיִם –
אֶצְבָּעוֹת לִי שְׁמוֹנֶה לְתִפְאֶרֶת,
אָנֹכִי בָּם בַּקַּרְקַע נוֹבֶרֶת.
תּוֹלָעִים וּזְרָעִים עִקַר מְזוֹנִי,
לָכֵן יְחֵפָה מִתְהַלֶּכֶת אֲנִי.

הִמְשִׁיכוּ בַּדֶּרֶךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה,
אֲבָל מִלִּבָּם לֹא אָפְסָה הַתִּקְוָה.
לְפֶתַע – אֲגַם בִּקְצֵה הַמִּדְרוֹן.
מִשְׁתַּכְשֵׁךְ בְּמַיִמָיו בַּרְוָזוֹן חֲמוּדוֹן.

אֵלָיו קָרְבוּ אָז הַשְּׁנַיִם:
הֲתִרְצֶה בַּרְוָזוֹן נַעֲלַיִם?

אֵינֶנִּי צָרִיךְ נַעֲלַיִם –
הֵשִׁיב – וְדִדָה מִן הַמַּיִם:
קְרוּם-שְׂחִיָה לְרַגְלַי בֵּינוֹת אֶצְבָּעוֹת,
עַל מְנָת שֶׁאוּכַל לַחְתֹּר וְלִשְׂחוֹת.
בַּבֹּץ אֶתְפַּלֵּשׁ, בַּמַּיִם בֵּיתִי.
צָר לִי, אֲבָל – אַתֶּם לֹא בִּשְׁבִילִי!

<< חזור . המשך >>

הַשֶּׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת. בַּחֹם הַמֵּעִיק,
פּוֹסְעִים סַנְדָּלִים בָּאָחוּ מוֹרִיק.
עוֹמֶדֶת בָּאָחוּ סְיָחָה עֲיֵפָה,
רַגְלַיִם לָהּ אַרְבַּע וְהִיא יְחֵפָה.

אֵלֶיהָ פָּנוּ אָז הַשְּׁנַיִם:
אוּלַי אַתְּ צְרִיכָה נַעֲלַיִם?
אֵינֶנִּי צְרִיכָה נַעֲלַיִם –
עָנְתָה הַצּוֹהֶלֶת לַשְּׁנַיִם –

פרסות-ברזל נעוצות ברגלי
לָרוּץ וְלִדְהֹר בְּעֵמֶק וָגַיְא.
אֵין לִי צֹרֶךְ, חֶבְרַיָּה, בְּנַעַל רַכָּה.
זוֹ מִיָּד תִּתְבַּלֶּה. לֹא כֵּן – הַפַּרְסָה!

הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת. הָעֶרֶב מַקְדִים.
פְּנֵיהֶם מְכֻסּוֹת בַּאֲבַק הַדְּרָכִים.
עוֹדָם מְהַלְּכִים עֲיֵפִים לְאִטָּם,
גּוּר חֲתוּלִים נִקְרָה בְּדַרְכָּם.

שְׁאָלוּהוּ הַשְּׁנַיִם בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים?
הֲתִרְצֶה חֲתַלְתּוּל בְּזוּג סַנְדָּלִים?
מֵשִׁיב הֶחָתוּל בְּקוֹל מִתְנַצֵּל:

<< חזור . המשך >>

תּוֹדָה! סַנְדָּלִים אֵינֶנִּי נוֹעֵל!
צִפָּרְנַיִם חַדוֹת לִי, כְּפוּפוֹת בַּקְּצָווֹת,
בַּיּוֹם וּבַלַיְלָה עָלַי מְגִנוֹת.
לָצוּד עַכְבָּרִים, לְטַפֵּס עַל עֵצִים,
כֵּיצַד זֶה אוּכַל אִם אֶנְעַל סַנְדָּלִים?

נִרְאֶה שֶׁטָּעִינוּ טָעוּת חֲמוּרָה –
לָחֲשָׁה נַעַל שְׂמֹאל לְבַת זוּגָתָהּ:
יְחֵפוֹת מְהַלְּכוֹת הַחַיוֹת בָּעוֹלָם.
לְנַעַל זְקוּקָה רַק רֶגֶל אָדָם.

נָשׁוּב לַחֲנוּת – הִצִּיעָה יָמִין –
נִכָּנֵס לַקוֹפְסָה וּבְשֶׁקֶט נַמְתִּין.
הַיּוֹם אוֹ מָחָר אוֹ אוּלַי מָחֳרָתַיִם
תַּגִּיעַ יַלְדֹּנֶת וְרֻדַּת לְחָיַיִם.
תָּבוֹא וְתִשְׁאַל בְּפָנִים מְאִירִים:
האוּכַל לְקַבֵּל סַנְדָּלִים אֲפוֹרִים?

חזור>>