הָרוּחַ שׁוֹרֶקֶת קָרָה, כְּעוּסָה,
בַּחוּץ לֹא נִרְאֵית אַף נֶפַש חַיָּה.
אֲנִי מַבִּיט מִבַּעַד לַחַלּוֹן וְשׁוֹאֵל:
אִמָּא, מָתַי נַחֲזֹר לְיִשְׂרָאֵל?

אִמָּא, אֲנִי מִתְגַַעֲגֵע נוֹרָא
לְאַלְבּוּם הַתְּמוּנוֹת, לְכָּרִית אֲהוּבָה,
לַטְּרָקְטוֹר מִפְּלַסְטִיק, לְרָדְיוֹ יָשָׁן,
לַבַּיִת בִּרְחוֹב רָמַת-הַגּוֹלָן.

לֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלִּי – יוֹרָם,
שֶׁיָכֹלְתִּי לָבוֹא לְבַקְּרוֹ, כָּכָה סְתָם,
בְּלִי לְטַלְפֵּן וְלִקְבֹּעַ פְּגִישָׁה
לְיוֹם רְבִיעִי אוֹ שָׁבָּת הַקְרוֹבָה.

לְיָעֵלִי, הַחֲבֵרָה שֶׁלִי הָרִאשׁוֹנָה,
לְסֶנְיָה, הַדּוֹד הֶחָבִיב מֵחֵיפָה,
שֶׁפַּעַם הֵבִיא לִי קַסְדָּה אֲמִתִּית,
וְלִמֵּד אֵיךְ לָקַחַת תְּרוּפָה בְּלִי כַּפִּית.

המשך >>

לֶחָצֵר שֶׁל הַסָּבָא עִם עֲצֵי אֳרָנִים
וְחֲתוּלִים חֲצוּפִים שֶׁתָמִיד רְעֵבִים.
לִמְרָק - יְרַקוֹת שֶׁסַּבְתָּא בִּשְׁלָה
וַהֲמוֹן מַמְתַּקִּים שֶׁהָיְתָה מְבִיאָה.

וְסַבְתָּא שְׁנִיָּה, שֶׁקּוֹנָה לִי סְפָרִים –
וְהִיא בְּעַצְמָהּ כּוֹתֶבֶת שִׁירִים.
לְבֶן-דוֹד קָטָן וְחָמוּד, שְׁמוֹ תּוּּבָל,
שֶּהוּא כְּבָר וַדַּאי לֹא זוֹכֵר אוֹתִי כְּלָל!

אִמָּא, אֲנִי מִתְגַּעֲגֵעַ נוֹרָא
לַדֻּבִּי הַחוּם שֶׁרַגְלוֹ נִפְרְמָה,
לַשָּׁתִיל שֶׁשָּׁתַלְתִי בּתוֹךְ אֲדָנִית,
לַשֶּמֶש, לַיָּם, לַשָׂפָה הָעִבְרִית.

הַשֶׁלֶג עוֹטֵף בְּשָׁטִיחַ לָבָן
כָּל שִׂיחַ, כָּל אֶבֶן, כָּל בַּיִת וָגַן
אֲנִי מַבִּיט מִבַּעַד לַחַלּוֹן וְשׁוֹאֵל:
אִמָּא, מָתַי נַחֲזוֹר לְיִשְׂרָאֵל?

<< חזור